החלטה בתיק ב"ל 1016/10

1.         בפנינו תובענה, במסגרתה נתבקש בית הדין ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו פטירת המנוח  אפרהימי יצחק ז"לנגרמה עקב תאונת עבודה בהתאם ל סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן:" החוק") .

2.         בהחלטת פקיד התביעות מיום 15.10.09 נדחתה תביעתה של התובעת (אלמנת המנוח) לתשלום גימלת תלויים, וזאת בנימוקים הבאים:

             לא הוכח שאירעה למנוח תאונה תוך כדי ועקב העבודה, ונפילתו של המנוח ארצה היתה כפי הנראה בעקבות דום לב .

ביום פטירתו של המנוח לא אירע כל אירוע חריג. המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה על מותו, אם היתה השפעה כזאת , פחותה מהשפעת גורמים אחרים.

3.         לפיכך, ביום 3.1.10 הגישה אלמנתו של המנוח את התובענה דנן, במסגרתה ערערה על החלטת הנתבע. ביום 6.6.10 הגיש הנתבע כתב הגנה. ביום 29.6.10  התקיים דיון, במסגרתו העיד בעדות ראשית ואף נחקר נגדית מר חונדיאשווילי, אשר שימש כעוזרו של המנוח והיה נוכח ביום האירוע.

            ביום 11.7.10 הודיע הנתבע כי הוא אינו מסכים למינוי מומחה רפואי בתיק. לפיכך, ביום 12.7.11 ניתנה החלטה על הגשת סיכומים, לאור המחלוקת בדבר קיומו של אירוע חריג עובר למותו של המנוח. התובעת הגישה סיכומיה ביום 24.8.10, הנתבע הגיש סיכומיו ביום 10.10.10, והתובעת הגישה סיכומי תשובה ביום 22.12.10.  ביום 2.2.11 התקיים דיון נוסף בתיק , וביום 22.3.11 הודיע הנתבע כי אין שינוי בעמדתו.

טענות הצדדים

4.         לטענת התובעת, המנוח היה בעל קו חלוקה של מוצרי חלב. במסגרת זאת היה מחלק את המוצרים יחד עם עוזרו, כשהמנוח שימש כנהג, ועוזרו העמיס ופרק סחורות. ביום האירוע המנוח ועוזרו יצאו לחלוקת הסחורה בשעה מאוחרת מהרגיל, ונלחצו בשל האיחור. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהמנוח ועוזרו עבדו מהר יותר, כך שהמנוח, אשר לא נהג לעבוד בפריקת סחורה והובלתה ללקוחות, עבד באותו היום באופן פיזי. לפיכך, תוך כדי נסיון להעלות עגלה עמוסה בסחורה  נפל המנוח, ומת כתוצאה מכך. לטענת התובעת, מכלול הדברים האמורים מהווה אירוע חריג.

            כמו כן, קיימת סמיכות זמנים בין האירוע החריג ובין התפתחות האוטם שהביא להפרעת קצב קטלנית, דבר שיש בו בכדי ללמד כי האירוע החריג הוא זה שגרם לאוטם.

            עדותו של עוזרו של המנוח הינה ממקור ראשון, ויש בה בכדי לגבור על כל רישום רפואי מאוחר יותר באשר לנסיבות פטירתו של המנוח, שכן הרופאים כלל לא נכחו בעת קרות אירוע הפגיעה. עולה מעדותו של העוזר, כי המנוח היה נתון בלחץ עבודה ביום הפגיעה, מאחר והמנוח שימש כנהג ולא נהג לעזור למר חונדיאשווילי אלא במקרים נדירים.

לסיכום טענה התובעת, כי לא היא ולא הנתבע יכולים לדעת בוודאות מלאה את סיבת המוות . אפשרות אחת היתה התקלות רגלו של המנוח במדרכה ונפילתו תוך חבלה בראשו שהביאה למותו; לחילופין, לאור הדחק הנפשי והפיזי שהיו באותו יום מעבר לרגיל, התפתח אוטם שהביא להפרעת קצב קטלנית, ולמעשה מדובר באירוע חריג בעבודה שהביא לאוטם.

            בסיכומי התשובה הוסיפה התובעת וטענה, כי תצהירו של מר חונדיאשווילי וגירסתו היו אמינים, וכי על בית הדין לקחת  בחשבון את העובדה כי לא התובעת ולא הנתבע יכולים לדעת בוודאות את סיבת המוות. לכן, לאור הספק המתעורר, לאור העדויות ולאור מותו המצער של המנוח, נראה כי מינוי מומחה יסיר הספק הקיים, ויביא לניהול הליך צודק ונכון בנסיבות העניין .

5.         לטענת הנתבע, לא אירע כל אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת המנוח. כמו כן, לא אירע כל אירוע חריג, ולא היה בעבודת המנוח ביום המקרה מאמץ מיוחד שהמנוח לא היה רגיל אליו.

            המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה על מותו, אפילו אם היתה כזאת, פחותה בהרבה  מהשפעת גורמים אחרים.

לא הנפילה גרמה למותו של המנוח, מאחר ולא נמצאו כל חבלות בראשו, ומכל מקום אין קשר בין נפילת המנוח ככל שהתרחשה לבין מותו. למנוח, שנפטר מדום לב, היו גורמי סיכון רבים בדמות מחלת סוכרת ויתר לחץ דם, והוא אף עישן .

            העד מר חונדיאשווילי היה להוט מאוד להגן על עמדתו. עדותו היתה מגמתית ולעיתים אף לא סבירה, ולכן אין לקבלה. 

            לא סביר שהאיחור באספקת הסחורה באותו יום היה כה חריג עבור המנוח, ואפילו מר חונדיאשווילי העיד כי הדבר קורה אחת לשבועיים. כמו כן, לא סביר שהמנוח לא עסק בעבודה פיזית, וברור שמעת לעת הוא נדרש לעשות כן, וסחיבת עגלה אינה עבודה פיזית חריגה עבורו .

            לסיכום טען הנתבע, כי לא הוכח כל אירוע חריג, וכי הנפילה אירעה עקב גורם פנימי (דום לב) ללא קשר לעבודה .

דיון והכרעה